יום רביעי, 26 במרץ 2014

סקירת פס"ד: אחריות חשמלאי לחוטי חשמל שנגנבו

הרב אריה ולהנדלר

בפני בית הדין ארץ חמדה-גזית בשדרות הובאה תביעה שעסקה באחריות חשמלאי לגניבת חוטי חשמל מבית שעבד בו.
העובדות שביסוד התביעה
התובע, חשמלאי שנשכר לביצוע עבודות חשמל בביתם החדש של הנתבעים. סוכם שביצוע התשלום יהיה לפי קצב התקדמות העבודה. לאחר השחלת חוטי החשמל, הוא קיבל כמחצית מהסכום שסוכם עבור כל העבודה. מספר ימים לאחר מכן נגנבו חוטי החשמל.
טענות התובעים:
התובע טוען שלאחר התקנת חוטי החשמל האחריות עוברת לידי הנתבעים.
טענות הנתבע:
הנתבע טוען שכל עוד החשמלאי לא סיים את עבודתו האחריות עליו. גם נוסח החוזה מציין שגמר העבודה הוא בקבלת טופס 4. הנתבע דורש מהתובע להשחיל את חוטי חשמל חדשים ללא כל תשלום נוסף.
עדות עדים מומחים
המקובל שאיש מקצוע שקיבל שכר עבור חלק מעבודתו אינו סופג את נזק הגניבה.
נושאים לדיון
  1. מעמדו ההלכתי של החשמלאי
  2. האם התובע חייב לשוב ולהשחיל את חוטי החשמל – בתשלום או בחינם.
  3. על מי האחריות על החוטים, על התובע או על הנתבעים.
דיון הלכתי
  1. על פי ההלכה ההבדל בין קבלן ופועל הוא שקבלן נשכר לצורך השגת תוצאה מסויימת ופועל נשכר לזמן מסויים ללא תלות בתפוקה (רמ"א חו"מ שלג,ה). במקרה זה, התובע התחייב לקבלת טופס 4 ולכן דינו כקבלן.
  2. התובע חייב לשוב ולהשחיל את חוטי החשמל (בחינם או בתשלום) כיון שדינו כקבלן שאינו רשאי לחזור בו באמצע העבודה (פת"ש חו"מ שלג ס"ק ב). גם במקרה זה בו לא היה חוזה חתום בין הצדדים חייב התובע לקיים את דיבורו (סמ"ע חו"מ שלג ס"ק א). במקרה והתובע יבחר שלא לעשות כן, הנתבע זכאי להזמין חשמלאי אחר, כאשר העלות הנוספת של עבודתו תופחת מהתשלום שהוסכם עבור כלל העבודה.
  3. על פי עדות המומחים מנהג המדינה שהאחריות היא של בעל הבית. גם על פי הדין לאחר התקנת החוטים דינה כהעברת הבעלות עליהם (בקניין כסף או בקניין חצר).
החלטת בית הדין:
א. אנו ממליצים לתובע לעמוד בדיבורו ולבצע את השחלת החוטים כפי התוכנית שסוכמה בעבר.
ב. במידה והתובע יבצע את השחלת החוטים מחדש על הנתבעים לשלם לו על כך כפי הערכת המומחים.
ג. במידה והתובע יחליט לבצע את החוזה עד תומו אזי הוא זכאי לקבל את הסכום שסוכם בהצעת המחיר לאחר הפחתת עלות ההשלמה של העבודה כפי שתקבע על ידי המומחים.
לקריאת התקציר ופס"ד המלא ניתן ללחוץ על הקישור - כאן

יום שלישי, 25 במרץ 2014

האם יש זכות לקבל מבית הדין פסק דין מנומק?



שאלה

האם בית הדין חייב לתת לבעלי הדין פסק דין מנומק?

תשובה

בגמרא (סנהדרין לא, ב) נאמר: "ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני, כותבין ונותנין לו". כלומר שאם בעלי הדין מבקשים פסק דין מנומק בית הדין חייב לתת להם. אלא שהראשונים סייגו אמירה זו למקרים מסוימים. כך מנסחים זאת השולחן ערוך והרמ"א (יד, ד):

יש אומרים שאם רואה הדיין שבעל דין חושדו שנוטה הדין כנגדו, צריך להודיעו מאיזה טעם דנו, אפילו אם לא שאל.

הגה: וכל שכן אם אומר: כתבו לי מאיזה טעם דנתוני. מיהו יש אומרים דוקא אם דנו אותו על ידי כפייה, אבל בלאו הכי אין כותבין, וכן עיקר.

השולחן ערוך פוסק על פי דברי התוספות ושאר ראשונים שבמקום חשד על הדיין להודיע מעצמו מה הטעם בפסיקתו. ואילו הרמ"א הביא מחלוקת האם דרישת בעל דין לקבל נימוקים בכתב מחייבת והכריע שרק אם אחד הצדדים נידון בכפייה על בית הדין לפרט את טעמיו. פוסקי זמננו (ראו: שו"ת משפטי עוזיאל ד, חו"מ א; וכן פירוט בספר משפטיך ליעקב ג, לא) נטו לומר שכיום יש חשיבות רבה יותר בכתיבת פסקי דין מנומקים.
בחלק מבתי הדין מקובל לכתוב בשטר הבוררות שבית הדין פטור מלתת פסק דין מנומק. בדרך כלל בית הדין משתמש בסעיף זה במקרה שנתינת פסק הדין עלולה לגרום להתלקחות מחודשת של הסכסוך.
מתוך: שות משפטי ארץ חלק ב