מות הנישואין
עדו רכניץ
בית הדין הרבני קבע כי ניתן לכפות גט באמצעות
"הרחקות רבנו תם" על בני זוג שפרודים תקופה ארוכה בצירוף נימוקים נוספים
אחת
התופעות החברתיות הקשות ביותר מבחינה הלכתית היא בני זוג נשואים שחיים בנפרד תקופה
ארוכה. מדובר לעתים אף תקופות של יותר מעשר שנים, כאשר בני הזוג הפרודים מפתחים
מערכות יחסים זוגיים אחרות בזמן היותם נשואים. סיטואציה כזו מתוארת בפסק הדין של
בית הדין הרבני בחיפה (תיק מס' 764231/6, בפני הדיינים: הרב יצחק שמואל גמזו –
אב"ד, הרב יצחק אושינסקי, הרב ישראל דב רוזנטל, פסק הדין ניתן בתאריך כ"ה
באייר התשע"ד).
בית הדין
מצטט את הרב חיים פאלאג'י שעמד על חומרתו של מצב זה כבר לפני שנים רבות (ספר חיים
ושלום (ח"ב סימן קיב): "בדרך כלל אני אומר, כל שנראה לבית דין שזמן רב
נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא
יהיו חוטאים חטאים רבים".
על רקע
קביעה עקרונית זו דן בית הדין בשאלה מהם העיצומים אותם אפשר להפעיל כאשר בני הזוג
פרודים תקופה ארוכה, או כאשר שניהם אינם רוצים לחיות ביחד.
בעניין זה
כתב רבנו ירוחם (מישרים נתיב כג חלק ח): וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי
נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך
אבל איני רוצה ליתן גט מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה
ונדוניא אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו לאחר שנה כופין אותו
לגרש והפסידה תוספת [כתובה]". דהיינו, כאשר שני בני הזוג מצהירים שאינם
מעוניינים לחיות ביחד, ובכל זאת, הבעל מסרב לתת גט לאשתו, הם מקבלים ארכה של שנה
כדי לראות אם יחזרו בהם, ואחר כך כופים את הבעל לגרש את אשתו.
בהמשך לכך
כתב הרב חיים פלאג'י (שם): "ואני נותן קצבה וזמן לדבר הזה, דאם יארע איזה
מחלוקת בין איש לאשתו, כבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה, ימתינו עד זמן
ח"י חדשים, ואם בינם לשמים נראה לבית דין שלא-יש (=שאין) תקווה לשום שלום
ביניהם, יפרידו הזווג ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני, כדבר האמור". כלומר,
בית הדין נותן לני הזוג ארכה של שנה וחצי לשקם את מערכת היחסים ביניהם, ואם השיקום
לא התרחש – בית הדין כופה את הצדדים להתגרש.
הרחקות דרבנו תם
למעשה
נחלקו דייני בית הדין הרבני האם להסתמך על שיטה זו. הרב עובדיה יוסף הביא את דברי
הרב חיים פאלג'י וכתב עליהם (שו"ת יביע אומר חלק ג - אבן העזר סימן יח)
שהכוונה לכפייה בהרחקות רבנו תם: "ואפשר דלאו כפייה בשוטין קאמר, אלא בדברים
למקרייה עבריינא וכדומה. וכדעת רבינו יונה והרמ"א". רוצה לומר אין
הכוונה לכפייה אקטיבית (כגון כליאה בימינו) אלא לשלילת שירותים והטבות מאת הציבור.
לעומת
זאת, בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול (תיק מס' 1750-21-1), שנכתב על ידי הדיינים
הרב איזרר והרב חשאי, הובעה הסתייגות מוחלטת מהאפשרות לכפות גט על בני זוג שפרודים
תקופה ארוכה: "אנו ערים לגישה (שאין מקורה בספרות התורנית) המחייבת גט במקום
של "מות הנישואין" אולם זו גישה פסולה ויש להרחיק גישה זו כעקרון".
מסקנת בין
הדין בחיפה במקרה הנדון היא ש"רוב הפוסקים נקטו שאין לחייב בגט עקב מצב נתון
שאין סיכוי לשלום־בית... ברם, ניתן לצרף זאת לעילה אחרת לחיוב גט, כגון בנידון
דידן, שהבעל מעגן את אשתו ומצערה כבר כמה שנים, וכפי המתואר לעיל בהרחבה".
פורסם במוסף "צדק" של מקור ראשון בתאריך 13.06.14
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה