יום חמישי, 24 ביולי 2014

הימנעות מפגיעה בבלתי מעורבים: לא במחיר פגיעה בכוחותינו

הימנעות מפגיעה בבלתי מעורבים:
לא במחיר פגיעה בכוחותינו
הרב עדו רכניץ
שאלת הפגיעה בבלתי מעורבים נדונה על ידי פוסקי זמננו בכמה הקשרים, והמסקנה משקפת כמה עקרונות משלימים (הציטוטים נבחרו על פי מידת הבהירות שלהם, אולם אין מחלוקת עקרונית בין הפוסקים):

העיקרון הראשון הוא האיסור על פגיעה מכוונת בבלתי מעורבים, כפי שכתב הרב שלמה גורן (שו"ת משיב מלחמה חלק א, עמ' יד): "מצווים אנו לחוס גם על האויב, שלא להרוג אפילו בשעת מלחמה, אלא בזמן שקיים הכרח להגנה עצמית לצורך כיבוש ולניצחון; ולא לפגוע באוכלוסייה בלתי לוחמת, ובוודאי שאסור לפגוע בנשים וילדים שאינם משתתפים במלחמה".

העיקרון השני הוא שיש לעשות מאמץ לצמצם את הפגיעה בבלתי מעורבים, כגון, קריאה לבלתי מעורבים לעזוב את אזור הלחימה, כפי שצה"ל נוהג לעשות במבצעים בדרום לבנון. וכך כתב הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני סימן טז, ד, א): "מובן מאליו שאם ישנה אפשרות להזהיר את הנקיים מפשע שיסתלקו מהמקום יש לעשות זאת".

העיקרון השלישי הוא שפגיעה בבלתי מעורבים אגב פגיעה באלה שלוחמים בנו – היא מותרת ומוסרית, כפי שכתב הרב אברהם שפירא (תחומין כרך ד, עמ' 182): "כאשר נדרש וכאשר הסכנה גלויה לעין, אין מקום למדוד את מספר החיילים שלנו העלולים חלילה להיפגע כנגד מספר אזרחי מדינת האויב משונאי ישראל, שעלולים לשלם את מחיר המלחמה".
בשולי הדברים יש לציין שגם החוק הבינלאומי (הפרוטוקול הנוסף לאמנת ז'נווה, סעיף 51(3)) מתיר פגיעת אגב בבלתי מעורבים, ובלבד שמדובר בפגיעה מידתית, ולא בחיסול כפר שלם כדי לפגוע בחייל בחופשה.


הכותב הוא חוקר במכון משפטי ארץ, עפרה, ומחבר הספר "אתיקה צבאית יהודית" ביחד עם הרב אלעזר גולדשטיין

הטור פורסם בעיתון בשבע בתאריך 24.07.14

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה