יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

מקומות בבית הכנסת

מקומות בבית הכנסת

הרב דניאל כ"ץ

בימים אלו בהם בבתי כנסת רבים נקבעים מקומות לתפילה לחגים ואף לכל השנה, כדאי לתת את הדעת על משמעות "קניית" מקום בבית הכנסת.

בעבר קניין לכל דבר

בתקופת הראשונים קניית מקומות בבית כנסת הייתה כקניית בית לכל דבר. נביא מעט דוגמאות להלכות שנידונות בעקבות כך בספרות התשובות. הרשב"א (שו"ת הרשב"א ג, קנח מובאת בבית יוסף חו"מ קמ) דן בראובן שמכר מקום בבית כנסת לשמעון, שמעון החזיק במקום מסוים ולאחר מכן התברר שיש לראובן שלושה מקומות באיכות שונה ולטענתו הוא התכוון לגרוע שביניהם. הרשב"א פוסק שאם החזיק שמעון שלוש שנים במקום בו הוא יושב כעת – הוא זכה בו, ואם לא, הוא ייאלץ להסתפק במקום הגרוע.
בתשובה נוספת (שם א,תתקמג ובבית יוסף שם) מדובר על וויכוח על בעלות על מקום בבית כנסת של אדם שהלך לעולמו. כאשר המחזיק במקום טען שתפס את המקום כפירעון עבור חובו של הנפטר והוא לא יפנה אותו עד שהחוב ייפרע. לעומת זאת, בנו של בעל המקום טען שהוא ירש אותו מאביו. בעניין זה מביא הרשב"א מחלוקת ראשונים האם בכלל יש חזקה במקומות בבית כנסת, ומכריע שאם המחזיק כבר  תפס את המקום בחיי האב הוא זוכה במקום.
ישנם גם דיונים מרתקים בעניין מצרנות במקומות בבית כנסת (רמ"א חו"מ קעה, נג). דהיינו, זכות הראשונים של אדם שקנה מקום לקנות מכור שמוצע למכירה לידו. בין היתר מובאת שם דעה שמקורה בפוסקי אשכנז הקדמונים שהמוכר מקומות משפחתו בבית כנסת יכולים בני המשפחה לבטל את המכירה (ולהחזיר את הכסף).
מן המקובץ ניתן לראות את החשיבות הרבה שיוחסה למקום ואת מעמדו הקנייני של המקום אצל בעליו כרכוש משפחתי אותו ניתן להוריש למכור ולהשכיר.

בימינו רשות שימוש בלבד

וכעת לזמננו. האם הקונה מקום יכול להשכירו? מה קורה למי שעוזב את המקום עקב מעבר דירה האם הוא יכול לאפשר לקונה הדירה לשבת במקומו? ובכלל האם יכול אדם להושיב מישהו במקומו גם כאשר שכניו מתנגדים לכך? כיצד נקנה המקום לבעליו?
שאלות אלו ניתן לפתור בשתי דרכים, האחת היא הרצויה והמעולה ביותר: יסדיר כל בית כנסת בצורה ברורה את מעמד המקומות ויקבע בהסכם כללי או פרטי את המותר ואת האסור לבעל המקום.
השנייה והיא לאלו שלא הסדירו מראש את הדברים ועתה באים בשאלות שונות. בעניין זה קבע בספר פתחי חושן (נזיקין פרק טו, הערה סג ועוד) שבהיעדר סיכום מפורש, לקניית מקומות היום אין מעמד קנייני כלל, אלא זו רשות שנותנים למתפלל לשבת במקומו.
בהמשך לדבריו השבנו בשו"ת משפטי ארץ, שתי שאלות בעניינים אלו האחת בעניין מי שרוצה לתת את מקומו למי שקנה את דירתו, והכרענו שהיות וכיום אין זו זכות קניינית אין אפשרות להעבירה (כרך א עמ' 161). והשנייה ביחס למי שרצה להקים ממקומו אדם שהקדים והתיישב במקומו לפניו, שם הערנו שלפי המצב המשפטי-הלכתי כיום אין כאן הסגת גבול במובן הקנייני (שם, עמ' 173).
נתייחס גם לשאלות הנוספות שהעלינו נראה פשוט שאין אפשרות להשכיר את המקום לאחרים וכן לא לתת את מקומו לאחר, וגם לגבי דרך הקניין אין צורך בקנייני הקרקע אלא די בקבלת רשות מהאחראים בכדי להתחיל להשתמש במקום.

והעיקר נשים אל לבנו שהמקום נועד לתפילה ותפילת הלב היא העיקר והמקום רק אמצעי לו, ואוי למי שהופך את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר.

פורסם במקומון "ארץ בנימין" גיליון אלול תשע"ד

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה